חודש: אוקטובר 2015

אסטרטגיית השיווק הגאונית של סטיב ג'ובס

שלום חברים,

ב-1997, קצת אחרי שחזר להוביל את חברת אפל (החברה שהקים ושממנה אחר כך פוטר), סטיב ג'ובס יזם יצירת קמפיין שיווקי חדש.

חדש ומהפכני.

הוא נקרא – Think Different.

נתקלתי אתמול בוידאו שצולם בזמן שהוא חושף את הקמפיין בפני קבוצת עובדים באפל.

הוידאו אמנם באיכות לא הכי טובה, אבל מומלץ בחום לצפות בו!

רק 7:07 דקות.

מה שסטיב ג'ובס מציג שם, הם העקרונות המנחים למה שמקובל לקרוא לו כיום כשיווק מבוסס יעוד. וזו אחת ההזדמנויות הגדולות שאנו עומדים בפניהן.

והנה כמה תובנות מעניינות מתוך הוידאו של סטיב ג'ובס:

למה?

הוא טוען (ובצדק) שאנשים רוצים לדעת מי אתה כבעל עסק, ומה חשוב לך. בעבור מה אתה עומד? על מה אתה נלחם? מה המסר שלך לעולם? מה התפקיד שלך בעולם?

אלו הן שאלות חשובות, שלרוב בעלי העסקים, אין עליהן תשובות ממש טובות…

סיימון סינק, שנים אחר כך, הסביר זאת בצורה מאד פשוטה: אנשים לא קונים את מה שאתה עושה. הם קונים את ה"למה" שלך. את הסיבה שבגללה אתה עושה את מה שאתה עושה. 

תשוקה

הוא אומר שם ש"אנשים בעלי תשוקה יכולים לשנות את העולם". וזה כל כך נכון. תשוקה היא כח מניע חזק ומשמעותי בחיים שלנו.

בלי תשוקה אי אפשר ליצור שום דבר אמיתי.

תשוקה יוצרת בנו אנרגיה מניעה ודוחפת.

נסו למכור למישהו משהו כשאין לכם תשוקה לכך. ניסיתם פעם?

אם לא ניסיתם – שיהיה לכם בהצלחה!!

זה לא ממש עובד. אנשים מרגישים זאת למרחקים. זה תדר שיוצא מהם ופוגש את הלקוח.

אדם בלי תשוקה, משדר תדר נמוך ואנרגיה נמוכה.

לקוחות לא אוהבים לקנות מאנשים כאלו.

חפשו את התשוקה במה שאתם עושים ובמה שאתם מוכרים!

הערכים הבסיסיים שלנו

בוידאו הוא קורא לעובדים לחזור לערכים הבסיסיים של חברת אפל.

אני חושב שכל עסק צריך להבין ולהגדיר מהם הערכים הבסיסיים שלו. במה הוא מאמין ומה חשוב לו.

הערכים שלנו יוצרים את הסטנדרטים שמהם אנו אחר כך פועלים, ולאורם אנו מתנהלים.

כאשר ברור בעסק מהם הערכים הבסיסיים – זהו כח שאליו אנשים יכולים להתחבר.

זה לא אומר שכל האנשים דווקא יתחברו, אבל אלו שיתחברו – מאד יתחברו!

ולסיום, שורה מהקמפיין שלו: האנשים שהם משוגעים לחשוב שהם יכולים לשנות את העולם, הם אלו שמשנים אותו!

מאחל לכם להיות קצת יותר משוגעים!

שלכם, ערן.

נ.ב. – ביום שלישי הבא (ה-3/11/15) אני עומד לקיים הדרכה חדשה ומיוחדת על שיווק מבוסס יעוד.

ההשתתפות חינם אך מצריכה הרשמה מראש.

קצת שפיות בימים המטורפים הללו…

שלום חברים,

הימים האחרונים הם אינם פשוטים… מחזירים אותנו אחורה לתקופות שכבר רצינו לשכוח.

ארוע רודף ארוע, עוד חדשות ועוד פיגועים. ובעיקר פחד. פחד גדול שהולך מתגבר ומקיף אותנו.

זה לא משנה כמה תקופות כאלו כבר חווינו בעבר, בכל פעם שמתחיל סבב אלימות כזה, הכל מתחיל אצלנו מחדש.

זה לא פשוט לחיות כאן – את זה כבר הבנו עד כה. ובכל זאת, אני לא הייתי בוחר מקום אחר לגור בו.

אז זה המצב, ואיתו צריך להסתדר ולקיים חיים, נורמליים עד כמה שניתן.

אבל זה לא פשוט.

זה לא פשוט, לא רק בגלל הארועים הקשים, אלא גם כי נוצרת סביבם גם אנרגיה חברתית מסויימת שמעצימה את הפגיעה שלהם.

אנרגיה של כעס, של פחד, של נקמה, של הרס של האחר, של וכחנות, של ציניות, של כוח, ושל שנאה.

עם אנרגיה כזו מסביב, שום דבר טוב לא יכול לצמוח. רק דברים רעים – עוד מאותו הדבר.

אני לא חושב שלהיטמע באנרגיה הזו, זה משהו שעושה לנו טוב. לא ברמה האישית, ולא ברמה הלאומית, חברתית ומדינית.

אבל זו ברירת המחדל של מה שקורה כאן.

ערוצי התקשורת מיד פותחים אולפן ונכנסים למתכונת חרום… שוב מגיעים ה"מומחים" להסביר את מה שכולם כבר מבינים וברור, שוב ושוב מקרינים את אותן התמונות, על רקע הפרצוף הקודר והרציני של הקריין. שוב משתמשים במילים כמו "עוד יום קשה", ו"ארוע רודף ארוע".

והם מזריקים לנו את כל האנרגיה הזו שוב ושוב ושוב.

וכך גם העיתונים…

ושלא נדבר על הרשתות החברתיות, שבהן כל אחד נהיה מומחה גדול, מבין יותר מהאחר, שופט, חבר מושבעים ולפעמים גם תליין.

האנרגיה הזו לא תוביל אותנו לשום מקום. לשום מקום טוב לפחות.

אני בוחר בימים הללו להתנתק.

להתנתק מכל האנרגיה הרעה הזו שמוזרקת אלינו מכל עבר. מכל השנאה והקיטוב שהיא יוצרת.

משתדל להימנע מהחדשות, לא מבלה שעות בפייסבוק בפוסטים של שנאה והתלהמות, ובטח שלא מגיב להם או משתף איתם פעולה.

משתדל להתרכז בחיים, במה שטוב כאן, במשפחה, בעסק שלי ובלקוחות שלי.

זה הרי יעבור. אני לא חושב שיש מישהו שבאמת מאמין שאנו בסכנה קיומית כאן.

(גם לא מאיראן…).

אני סומך על כוחות הבטחון שלנו, הם מן הסתם יודעים טוב יותר מכל פרשן בטלויזיה או מתלהם בפיסבוק מה צריך לעשות, והם גם אלו שעושים זאת בפועל…

במקום אנרגיה של שנאה ופילוג, עדיף להתמקד בלהכניס לחיים שלנו יותר אנרגיה של אהבה, ונתינה.

הסרטון הזה תמיד "עושה לי את זה", הוא מראה עד כמה מה שאתה מוציא ממך, זה גם מה שחוזר אליך.

ואם תוציא ממך כעס ושנאה – זה גם מה שיחזור אליך. זו דרכו של העולם.

אז תבחרו – מה אתם רוצים להוציא מכם?

ואני ממליץ – תבחרו באהבה.

שלכם, באהבה,

ערן.

נ.ב. – ותודה ליובל שוורצמן שנתן לי את הדחיפה לקום הבוקר ולכתוב את הפוסט הזה…

איך היית מתאר את עצמך? יפה או ממוצע?

הי,

תארו לכם שהייתם עומדים להכנס לבניין מסויים, ובפניכם היו עומדות 2 דלתות:

על הראשונה היה רשום: אני ממוצע

ועל השניה היה רשום: אני יפה

באיזו דלת הייתם בוחרים?

דרך איזו דלת הייתם נכנסים לבניין?

השאלה הזו היא לא שאלה תאורטית / היפוטית. זו שאלה שהועמדה למבחן בפני אלפי אנשים (בעיקר נשים) ברחבי העולם. (עוד על כך עוד רגע בהמשך…)

רבים מכירים את חברת הקוסמטיקה דאב (Dove). מרביתנו מכירים את המוצרים שלהם: מוצרי הגיינה, סבונים, קוסמטיקה וכו'

אבל לא רבים מכירים את השליחות של החברה.

לחברת דאב יש שליחות בעולם. הם חשבו עליה, הגו אותה וניסחו אותה כך:

"אנו רואים עולם בו יופי הוא מקור לבטחון ולא לחרדה.
השליחות שלנו היא לעזור לדור הבא של הנשים בעולם,
לפתח מערכת יחסים חיובית עם המראה שלהן,
לעזור להן להעלות את הדימוי העצמי שלהן ולממש את הפוטנציאל שלהן."

המוצרים של החברה הם אולי דומים למוצרים של מתחרים אחרים, אבל דאב פועלים ממקום אחר לגמרי, ממרבית המתחרים שלהם. הם פועלים ממקום של שליחות אמיתית.

ומהמקום הזה, הם מקיימים פעילות שלמה להעלאת המודעות של נשים, ובעיקר נערות ונשים צעירות לכך שהיופי נובע מבפנים ולא מהחיצוניות של האדם.

לפני מספר חודשים, החברה שלחה צוות מיוחד לערים מסביב לכל העולם. הם ביקרו בסן פרנסיסקו, שנחאי, דלהי, לונדון וסאן פאולו.

ובכל הערים הללו הם קיימו את אותו הניסוי: הם עצבו את הכניסה לבניין כך שהנכנס לבניין צריך לבחור דרך איזו דלת הוא נכנס פנימה:

הדלת שעליה רשום: אני ממוצע

או זו שרשום עליה: אני יפה

מה לדעתכם קרה? דרך איזו דלת בחרו הנשים להכנס?

צפו כאן בסרטון:

הניסוי של דאב הוא מדהים בעיני. הוא מדהים כי הוא משקף בצורה די מדוייקת כיצד אנשים מסתכלים על עצמם. כיצד הם מעריכים את עצמם, ועל פי מה הם שופטים את עצמם.

אמנם דאב מכוונים במסרים שלהם ליופי חיצוני מול היופי הפנימי של האדם, אבל אני חושב שניתן להשליך מכך בצורה רחבה הרבה יותר על החיים ועסקים. כמה תובנות מעניינות:

תפיסת הערך העצמי שלנו

עד כמה היא מושפעת מסממנים חיצוניים: יופי חיצוני, לבוש, רכוש, כסף, מעמד, הכרה, פרסום וכו'…?

אני לא אומר שיש רע בדברים הללו, הם מספקים כמה צרכים חיוניים ונחוצים לאגו שלנו. הבעיה היא, שלפעמים הם (האגו שלנו) משתלטים ובעצם הופכים להיות אלו שמנהלים אותנו, במקום להיפך.

ואנו הופכים להיות שבויים בידם.

המסר של דאב כאן הוא כל כך חשוב בעיני – יופי הוא קודם כל פנימי.

מעבר לעניין החיצוני, אני רואה כאן הקבלה שלמה גם לעולם העסקי – כמה בעלי עסקים עסוקים בחיצוניות של הדברים: לוגו, אתר, ניראות, הוכחה חברתית, עדויות, יחצנות וכו'.

ואני לא בא לומר שאלו הם לא דברים חשובים, בהחלט יש להם את המקום שלהם.

אבל בעיני, קודם כל חשובה תפיסת הערך העצמית של בעל העסק – את עצמו ואת העסק שלו.

האם הוא תופס את עצמו כבעל ערך לעולם? את המוצרים והשרותים שלו ככאלו?

יש הבדל מהותי בין אדם שקם בבוקר ועסוק באיך הדברים נראים, בכמה לקוחות, כסף, הכרה או פרסום הוא מקבל מהעסק שלו..

לעומת אדם שקם בבוקר, ועסוק בשליחות שלו, ובאיך להביא את הערך שלו לעולם.

בעיני חשוב יותר איך אתה תופס את עצמך, קודם כל. ורק אחר כך איך אחרים תופסים אותך.

כשאדם תופס את עצמו בעל ערך, את העסק שלו והמוצרים / שרותים שלו כבעלי משמעות, תפיסת הערך העצמית שלו מהדהדת לעולם.

זה מתחיל מבפנים ומהדהד החוצה, ולא להיפך כפי שמרבית האנשים פועלים.

הבחירות שלנו

כמה מהבחירות שאנו עושים והפעולות שנובעות מהן, מונעות מתוך "מה נכון / נחשב / מקובל" בעיני הסביבה…

לעומת מה נכון עבורי? במה אני מאמין? בעבור מה אני מוכן "להלחם"?

הרבה אנשים בוחרים מתוך הרצון שלהם להיות "מקובלים", חלק מהסטטוס-קוו, חלק מהסביבה, וכדי לעמוד בציפיות ובסטנדרטים החיצוניים.

ובשביל זה, הרבה פעמים, הם מוותרים. הם מוותרים על מה שחשוב להם באמת.

ובגלל הצורך והרצון "להיות כמו כולם" – הם בוחרים להיות ממוצעים. כמו כולם.

לפעמים זה בגלל שהם לא בהכרח חשוב או הגדירו לעצמם מה חשוב להם באמת…

כשאדם קם בבוקר מתוך שליחות, מתוך ידיעה עמוקה של מה התפקיד שלו בעולם, למה הוא כאן, ובמה הוא מאמין – יש לו כוח ועוצמה פנימית, ללכת עם האמת הפנימית שלו.

ולבחור על פי האמת הפנימית שלו. בלי קשר למה נחשב / נכון או מקובל.

לפעול מתוך האמת הפנימית שלך – זה לקום בבוקר ולומר לעולם: אני יפה!

אני יפה, בלי קשר למראה החיצוני שלי.

אני יפה = יש לי תפקיד בעולם. יש לי כאן שליחות אמיתית.

בידי מי נמצאת ההחלטה?

ישנם "סטנדרטים" חיצוניים כאלו ואחרים שמגדירים אותנו.

לרוב לא אנחנו הגדרנו אותם, אבל בהחלט עזרנו לקבע אותם.

איך? פשוט על ידי כך שהחלטנו להתיישר ולפעול על פיהם.

מי באמת קובע או מחליט מה נחשב ליפה ומה לא?

אני מאמין שכל אחד מאיתנו יכול להיות "יפה" – אם הוא יבחר בכך.

כל אחד מאיתנו יכול להיות בעל משמעות – אם הוא יבחר בכך.

וכל אחד מאיתנו יכול להביא ערך לעולם, לשנות ולהשפיע – אם הוא רק יבחר בכך.

הדלת של ה"יפה" פתוחה בפני כל אחד מאיתנו – אם רק נבחר בכך!

אני מאחל לכם שתמצאו את היפה שבכם, ותצאו איתו לעולם. יש שם הרבה אנשים שמחכים לכך…

והנה שאלה שאני רוצה להשאיר אתכם אותה, לפני סיום: מה יפה בכם? מה מיוחד בכם?

אשמח שתכתבו לי כאן בתגובות – מה יפה בכם? מה מיוחד? מה השליחות שלכם בעולם?

שלכם,

ערן.

נ.ב. – ביום שישי הקרוב, אני עומד לקיים פעם נוספת את סדנת "התגלית".

זו סדנה המיועדת לכל מי שמעוניין ורוצה לגלות מה יפה ומיוחד בו. ומה השליחות האמיתית שלו בעולם.

לחצו על הכפתור לקבל את כל הפרטים והמידע: