אני רוצה לומר פרספקטיבה אחרת על מה שכתבת כאן –
יש אנשים שההפך הוא הנכון אצלם. אנשים שכל הזמן עובדים, ורוצים להתקדם עוד ועוד ועוד, ואליהם צריך להגיד – די, תפסיקו קצת לפעמים, אתם צריכים גם להנות!

אדם שרק עובד כל הזמן ומתקדם… יכול לדרדר את עצמו לאסון מבחינה נפשית.

כל אחד צריך לשמוע את מה שנכון בשבילו. בשביל רוב האנשים, אני חושב, הפוסט הזה מאד רלוונטי, רק צריך לשמור כמה אחוזים בודדים של אנשים, שהם דווקא צריכים ללמוד איך "להניח" מדי פעם לעבודה ולהתקדמות, ולתת לעצמם זמן הנאה.

כל טוב,
שמחה

קודם כל – ממש לא חייבים להסכים איתי 🙂

אבל אני כן מזמין את הכותבים כאן לקרוא שוב את הדברים שכתבתי… האם כתבתי שלשמוע שיר זו פעילות פסולה???

האם כתבתי שאין שום צורך בפעילויות "בידוריות" בחיים שלנו?? ממש לא.

גם לא כתבתי שיש פסול בטלויזיה – הכל תלוי מה המטרות שלנו ומה רוצים להשיג. יש תוכניות מצוינות בטלויזיה שניתן ללמוד מהן המון. ואני בהחלט מסכים שיש מגוון רב של ספרים מכל הסוגים והמינים שניתן להפיק מהם ערך רב.

הנקודה שעליה שמתי את הדגש – אנשים רבים אינם שמים לב ליחס ב/ה שלהם. וחלק מן ההרגלים שלהם כמו צפייה סתמית בטלויזיה ובמה שבמקרה משודר באותה השעה, הם לא יותר מאשר הרגלים ולא עומדת מאחוריהם שום מחשבה או כוונה.

לגבי ההערה של אילה – אני מסכים לגמרי, וכמו שציינתי בפוסט – פעילויות מסוג "התפתחות" כוללות גם פעולות להשגת המטרות והיעדים שלנו.

ערן

הדגשת בהרחבה מה זה זמן בידור – ואכן כל מה שאמרת נכון היות והאדם – לא – נמצא בעשייה.

לדעתי רק יצירה לשמה כשהאדם יוצר במו ידיו או במוחו ומביא את יצירתו לעולם – זה זמן התפתחות.

לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות זה עדיין לא מספיק – עדיין נשארים בפסיביות.

רק היוצר עצמו – מתפתח תוך כדי היצירה.

לשמוע הרצאה=למידה.
לשמוע שיר=בידור.

אתה יפה=אני מחמיאה.
אתה לא נראה טוב=אני מבקרת אותך.

לפעמים לשמוע שיר יפתח אותי ויתגמל אותי הרבה יותר מאשר לשמוע הרצאה בנושא שבו עוסק השיר.
לפעמים חיבוק מאדם אהוב יעיל יותר משיחה של שעה עם פסיכולוג.

להגיד לאדם קרוב, אתה לא נראה טוב, ולשאול מה קרה זה הרבה יותר נכון מאשר להגיד למישהו ממש חולה, וסובל אתה נראה מצויין.

אני קוראת המון, סיפרי עיון נחשבים ליותר מפתחים מספרי פרוזה, נתקלתי בהמון פרוזה שעם התבננות טובה נתנו לי לא פחות מאשר סיפרי עיון.

זכותך להאמין בספרים, הרצאות, סדנאות וסימנירים אותם אתה מעביר אבל אל תגיד בבקשה שכשאנחנו מתבדרים איננו לומדים כלום.

מדוע קונצרט קלאסי הוא טוב יותר מאשר ערב של מוזיקה מזרחית?
כי ככה החליטו במדינת ישראל.
לא נראה לי שמצרים או סעודיה יסכימו עם האני מאמין הזה.

בקיצור, ללמוד, ליצור ולהתפתח אפשר תמיד. השאלה היא האם אנחנו מוכנים ללמוד מחוץ לכיתה, ללא סיפרי הלימוד ולהעזר בחמשת חושינו כל אברינו והשכל הישר לטובת העיניין.

נאוה – את מוזמנת לראות כמה דיסקים שלי באתר – https://www.out-standing.co.il/19978/store

כמו כן יכול להיות רלוונטי עבורך ערכת "דימוי עצמי מנצח" – בכתובת – http://www.WinnersImage.co.il

ערן

אני מסכימה לחלוטין, ואני רוצה להמליץ על משהוא שאני עשיתי והפחית לי משמעותית מזמן "הבידור" והוא- להוציא את הטלויזיה מהבית. זה נשמע אולי קיצוני, אבל ברגע שעשיתי זאת, ולאחר זמן התרגלות, שהיה קשה במיוחד, פתאום העולם נראה אחרת. יש הרבה יותר זמן לדברים החשובים באמת, היום מתארך, ולא עסוקים בבבעיות ותחלואי האנושות בכל ערב/ בוקר. אחרי שהתרגלנו לא הבנו איך לא עשינו את זה קודם.

אצלנו אולי זה יותר קל, כי אני ובן זוגי שנינו הסכמנו על כך, ואין לנו ילדים.
(למרות שגם אני בתור ילדה לא גדלתי על טלויזיה…)

תנסו ותראו!

רוב האנשים נכנסים לשגרת חיים קלה ועצלנית,ולא מנסים לצאת מאזורי הנוחות שלהם.
במקום להשקיע בעצמם בלימודים, התפתחות אישית, הם התרגלו לשגרה יום יומית, שהיא
מהבית לעבודה,מהעבודה לבית,לצפיה בטלויזיה, שזה בידור פסיבי, לישון, לקום למחרת
היום,ו שוב חוזר חלילה.
כמו שאיינשטין אמר "אם תעשה בכל יום את אותם הדברים, תקבל שוב ושוב אותן התוצאות,
לאורך שנים".טוב שישנם אנשים כמוך,שנותנים את ה"פוש" ההתחלתי כלומר מראים לנו שמשתלם לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו,להתחיל בשינויים בדרך להשגת היעדים.ההצלחה
בחיים היא אינה תוצאה של המזל,אלא של השקעה והתמדה לאורך כל הדרך.