"התוצאה של החינוך כולו, זו בעלת הערך הרב ביותר, היא אולי
היכולת לגרום לעצמך לעשות את הדבר שעליך לעשותו, בשעה שיש לעשותו,
בין אם זה מוצא חן בעיניך ובין אם לאו.
זהו השיעור הראשון שיש ללמוד;
וככל שיקדים האדם ללמוד שעור ראשון זה, יהא זה כנראה השיעור האחרון שהוא לומד לעומק". ת.ה. הקסלי

רק לשתף בכמה ציטוטים שחביבים עלי (בשפה האנגלית):

"In each of us are places where we have never gone. Only
by pressing the limits do you ever find them."
— Dr. Joyce Brothers

"We don't know who we are until we see what we can do."
— Martha Grimes

"Only those who will risk going too far can possibly find
out how far one can go."
— T. S. Eliot

חיים טובים,
שמחה

רמי היקר – תודה על הפתיחות והכנות. כנראה שהרצאה לא תפתור את בעיית השמיעה שלך, אבל הרשה לי להציע לך שהבעיה היא לא בשמיעה. הבעיה היא בגישה שלך כלפי בעיית השמיעה.

לפני מספר שבועות, כחלק מכתיבת הספר שלי, ראיינתי בחור בשם יניב שהתעוור בגיל 18. הוא מאזין ומשתתף קבוע בהרצאות ובפעילויות שלי. הוא סיפר לי כיצד הוא שינה את הגישה שלו כלפי עניין העוורון, וכיצד הוא חי את חייו, עובד והקים משפחה למרות העיוורון. הוא סירב לקבל על עצמו הרבה מאד מן המגבלות שלקחו על עצמם רבים בגלל מגבלה פיסית כזו או אחרת. הוא פועל בעצמה, משיג השגים ויוצר תוצאות נפלאות בחייו.

אני מזמין אותך לחשוב על היכולות והכישורים שלך וכיצד אתה יכול להביא אותם לידי ביטוי, וכיצד אתה יכול להביא ערך למקום עבודה כזה או אחר. ואם תתמקד בכך ולא בבעיית השמיעה – תראה גם הבדל בתוצאות.

שי – אני מסכים שזה פחות טבעי עבורנו להפעיל את הכוחות הללו שבתוכנו בעיתות שהן אינן עיתות משבר. אני ממש לא מסכים עם "קביעתך" שלא ניתן לשנות זאת. והסיבה היא פשוטה – שיניתי זאת בעצמי – בי, ואני עד, יום יום לאינספור אנשים שעושים את השינוי הזה בעצמם.

חשוב להבדיל דעות שיש לנו מנסיון. אני יכול להבין את דעתך שלא ניתן לעבור שינוי כזה בסדנה. אבל זו דעתך, היא בוודאי אינה האמת המוחלטת, מהסיבה הפשוטה, שהנסיון שלי (בפועל – לא בתאוריה) מראה ומוכיח אחרת…
אגב – אתה מוזמן לקרוא כאן את הדברים שכתב אחריך קובי מספרד, על השתתפותו ב"קוד המנצח" והשינוי שעבר…
קובי אגב, הגיע מספרד ביחד עם אשתו על מנת להשתתף בסדנה. זו דוגמה של אדם שמוכן לעשות "את מה שצריך" כדי להתקדם בחייו…

שי, יש את דעתך, ויש את ההתנסויות האמיתיות של האנשים… אני הייתי ממליץ לך להתחיל להתנסות. דעות כאלו ואחרות לא יקדמו אותך הרבה…

ניר – התשובה לשאלתך טמונה בדברים שכתבתי למעלה. מרבית האנשים אינם יודעים מה הם באמת רוצים לעשות ולהיות ולכן גם אינם מוכנים לשלם את המחירים ו"לעשות את מה שצריך". ואז גם הכל נראה מאיים ומפחיד. כאשר אדם מברר ומגדיר לעצמו מה הוא באמת רוצה – ומתחיל לפעול בעקביות להשגת הדבר הזה, הפחד יעלם. ואני אומר זאת לא בתאוריה – אלא מנסיון!

קובי – טוב לשמוע ממך מספרד 🙂 תודה על הדברים!

שלכם,
ערן

שלום ערן תודה על כל מה שאתה משתף ומעניק!!!
אכן, יש בנו כחות אדירים שק עם תירגול נכון והכוונה מקצועית נוכל לגלות זאת
אני יודע כי אני נמצא בתוך התהלך
וזב פשוט מדהים איך אני עושה קפיצות ופריצות דרך במחשבות שלי ובנכונות שלי להיות "אני" כפי שאני ולא לפי מה שחשבתי או דמיינתי בטעות…
פשוט צריך להתאפס ולתת לתת מודע שלנו לבטא את עצמו ולגלות לנו מי אנחנו [זה מורכב ועמוק ואכמ"ל…]

ולעתים רבות דוקא מתוך הקושי מגיעה הצמחיה זאת אומרת שאכן הקושי המכשול או המגבלה איזו שתהיה אם אנו בוחרים להתייחס אליה מזוית שונה מזוית של אתגר או שאנו מצליחים להאיר את הצדדים החיוביים שבנו ובפרט את ההצלחות שלנו למרות הקושי, אז מתגלים לנו הכחות שלנו שאנו מסוגלים להרבה יותר

נדרש רק לצאת מקופסת המצוקות והבעיות והתדמית של המסכנות ולפתע רואים עולם אחר עולם של טוהר של זוך של אור של מופלאות של נתינה של צמיחה.

מעבר לכך, ידוע כי לכל מוגבל באבר או חוש מסויים יש לו יכולות וכישורים אחרים מודגשים יותר; מעבר לנורמה. ובכך יכול להשלים את עצמו ולהשיג את מאוייו ולהגשים את שאיפותיו ולמלא את תפקידו .

ויתרה מכך, בעידן של היום שעבודה מהבית הינה תחום שהולך ומתרחב ברור שלחרשים יש הזדמנות לא פחות מאחרים ואני מכיר חרש מוחלט שהצליח לבנות רשת הפצה ענקית על ידי התכתבות

אז הכל אפשרי אין גבולות ואין עיכובים
רק להוריד את המחסומים לשחרר את התובנות המעכבות ובעזרת השם הכל יסתדר לאט לאט…
ובהחלט מומלץ להשתתף בכמה סדנאות אבל העיקר ליישם הכל!!!

בהצלחה רבה
שנה טוב ופורייה לכולנו!!!

בברכה ובתודה מעומק הלב
אלחנן

החיים המודרנים מאפשרים לרובנו חיים נינוחים "נורמליים" ללא מצבי חירום (לפחות ברוב הזמן) דבר שפגע במיומנות האנושית להשתמש ביכולות הטמונות בנו.
אך אנו יכולים לתרגל ולחדש, ל"הסיר את החלודה" בשימוש באותם אינסטינקטים ובאותם יכולות, אלא שזה כרוך במה שאתה ערן, קורא לו "יציאה מאזורי הנוחות", כאשר נפסיק לחיות קל, רק במוכר, ידוע, נוח… ונתרגל אפילו רק בחשיבה כמעין תרגיל מוחי "מה הייתי עושה במצב לחץ כרזה או אחר…" וזאת לאלו שאינם רוצים להתאמץ ולהזיע… תרגיל שכזה כבר יתחיל להסיר את האבק מעל אותם תאי מוח רדומים.
שינויים שאנו עושים בחיים שלנו שמביאים אותנו למקומות שבהם לכאורה אין לנו שליטה, לאו דווקא מצב חירום הישרדותי… למשל, אני החלטתי לשנות את חיי – שינוי דרסטי. עברתי למדינה אחרת ללא משפחה, ללא חברים, ללא שפה, ללא מכרים מקומיים… ובזמן קצר ביותר, פחות משנה חיי קיבלו תפנית… חשתי כאילו אני חי בתוך "נס" כאילו אני בתוך פאזל ענק בו החלקים נופלים באופן מדוייק לתוך מקומם. הכרתי בחורה (והמצחיק, דווקא בארץ – ישראלית) הקמתי עסק – מועדון צלילה, רכשתי שפה חדשה, חברים חדשים… וכן היו גם רגעי פחד, וחרטה וכל אותם רגעי חולשה… אבל במחשבה לאחור. הצלחתי בדרכי בגלל שהייתי צריך להשתמש באותם כוחות ויכולות שנמצאים בתוך כולנו.

מנסיוני בסדנת ה"קוד המנצח" שעברתי שנה שעברה. אני יכול להעיד ולומר שהשתתפות בקורס שכזה, יכולה לעזור להרבה אנשים, להתחיל ללמוד לחשוב ולתרגל דרך שונה שתעזור להם לנוע קדימה, ואפילו באם זה יוביל אותם ולו רק בצעד אחד קדימה, הם כבר הצליחו לנוע ממצב נייח לתנועה, והאנרציה של התנועה הזו באם ימשיכו לתרגל את עצמם תמשיך להוביל אותם לעוד אין ספור צעדים…

לפני מספר חודשים, במועדון הצלילה שלנו החלטנו לתרום לקבוצה של "נכים" בעלי מוגבלויות פיזיות ומנטליות, התנסות וחוויה בצלילת היכרות. מתוך היכרות עם הצוות שמטפל בהם אני יודע, שימים עוד בטרם הם נכנסו למים הם עברו מעין התרוממות רוח, התרגשות, צפייה.. הם "הנבחרים" באותו מרכז טיפולי, כן היה גם פחד וחשש… אך לראות אותם מבצעים זאת… עבורי, עבורנו היתה חוויה מרגשת ביותר לראות את אותם "מוגבלים" מבצעים פעילות שהרבה "בריאים" מפחדים לבצע…. התשובה היא שוב.. לא משנה אם אנו בריאים או מוגבלים יש בתוכנו יכולות שרק מחכות שנאפשר להן לפרוץ החוצה…

אז מי שמעוניין לראות את אותם "מוגבלים" צוללים ויוצאים ממוגבלותם, מוזמן להיכנס:
https://www.youtube.com/mermaidiving#p/u/9/T7Byv2bwwY0

שתהיה שנה טובה לכולנו, הרבה בריאות ופריצת גבולות
קובי
 

אִם-תֹּאבֶה דַעַת אֶת-הָאֵם הָרַחֲמָנִיָּה,

הָאֵם הַזְּקֵנָה, הָאֹהֶבֶת, הַנֶּאֱמָנָה,

שֶׁבְּרַחֲמִים רַבִּים אָסְפָה דִמְעוֹת בְּנָהּ הָאֹבֵד,

וּבְחֶמְלָה גְדוֹלָה כּוֹנְנָה כָל-אֲשׁוּרָיו,

וּמִדֵּי שׁוּבוֹ נִכְלָם, עָיֵף וְיָגֵעַ

אֶל-תַּחַת צֵל קוֹרָתָהּ תִּמַח אֶת-דִּמְעָתוֹ,

תְּכַסֵּהוּ בְּצֵל כְּנָפֶיהָ, תְּיַשְּׁנֵהוּ עַל-בִּרְכֶּיהָ –

הוי, אָח נַעֲנֶה! אִם לֹא-תֵדַע לְךָ כָּל-אֵלֶּה –

אֶל – בֵּ י ת הַ מִּ דְ רָ שׁ סוּר, הַיָּשָׁן וְהַנּוֹשָׁן,

בְּלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּים, הַשּׁוֹמֵמִים,

בְּימֵי הַתַּמּוּז הַבֹּעֲרִים, הַלֹּהֲטִים,

כְּחֹם הַיּוֹם, בַּשַּׁחַר אוֹ בְנֶשֶׁף לָיְלָה,

וְאִם-עוֹד הוֹתִיר אֵל לִפְלֵיטָה שָׂרִיד מִצְעָר –

אָז אוּלַי גַּם-כַּיּוֹם תִּרְאֶינָה בוֹ עֵינֶיךָ

בְּשִׁפְעַת צִלְלֵי קִירוֹתָיו, בָּעֲרָפֶל,

בְּאַחַת זָוִיּוֹתָיו אוֹ עַל-יַד-תַּנּוּרוֹ

במצב "מלחמה" הדרך ברורה כי אין אפשרות אחרת. חייבים לצאת למלחמה ולנצח. אין מקום להסס ולחשוב האם בכלל לצאת ל"מלחמה". אתה נלחם עם כל מה שיש לך כי כישלון לא בא בחשבון.
לעומת זאת, בחיי השגרה, היציאה ל"מלחמה" היא מסוכנת והניצחון אינו מובטח. כשאתה מחליט לצאת ל"מלחמה", אתה סוחב איתך אנשים נוספים. הדרך מפחידה, והסיבה לצאת אל הדרך ולעבור את הקשיים שהיא מציבה אינה תמיד ברורה לחלוטין ומוצדקת מספיק. לכן קל יותר להתפשר ולוותר על ההרפתקאה מאשר לקחת את הסיכון ולצאת ל"מלחמה" שאולי אינה הכרחית (או שעדיין אינה הכרחית).
לדעתי זו היא הסיבה שמתעכבים – הכוחות שם אבל הדרך נראית קשה ומפחידה, הסוף בלתי צפוי והסיכון אולי אינו מוצדק…
איך מתמודדים עם זה ערן?!