ד"ר ברוס ליפטון החל את הקריירה המדעית שלו כביולוג של התא.
את תואר הדוקטורט קיבל מאוניברסיטת וירג'יניה שבשרלוטסוויל לפני שהצטרף למחלקה לאנטומיה באוניברסיטה של בית הספר לרפואה של ויסקונסין ב1973. המחקר של ד"ר ליפטון בניוון שרירים, במחקר השתמש בתאי גזע אנושיים משובטים, והתמקד במנגנונים המולקולריים ששולטים על התנהגות תא. טכניקת השתלת רקמות ניסיונית שפותחה על ידי ד"ר ליפטון ועמיתו ד"ר אד שולץ ופורסם בכתב העת למדע, טכניקה אשר לימים הפכה לסוג חדשני של הנדסה גנטית אנושית.
ב1982, ד"ר ליפטון החל לבדוק את עקרונות הפיסיקה הקוונטית וכיצד הם עשויים להשתלב בהבנה של מערכות עיבוד המידע בתא. ד"ר ליפטון עיצב מחקר פורץ דרך על קרום התא, שבו גילה כי השכבה החיצונית של התא דומה לשבב מחשב אורגני, שווה ערך למוח של התא. המחקר שלו באוניברסיטת סטנפורד לרפואה , בין 1987 ל-1992, גילה כי איכות הסביבה, הפועלת דרך קרום התא, היא ששולטת על ההתנהגות והפיסיולוגיה של התא, מדליקה ומכבה גנים לסירוגין. התגליות שלו, שהיו מנוגדת להשקפה המדעית המקובלת דאז – שהחיים נשלטים על ידי גנים, בישרו את הולדת אחד משדות המחקר החשובים ביותר כיום במדע של אפיגנטיקה. שני פרסומים מדעיים עיקריים שנובעו ממחקרים אלו הגדירו את המסלולים המולקולריים שמחברים בין גוף ונפש. מאז, מחקרים רבים על ידי חוקרים אחרים אימתו את תוקף המושגים והרעיונות שלו.
הגישה המדעית החדשנית של ד"ר ליפטון שינתה את חייו האישיים גם כן. העמקת ההבנה של ביולוגית התא, הדגישה את המנגנונים שבאמצעותם התודעה שולטת על תפקודי הגוף ורמזה על קיומה של רוח אלמותית. ד"ר ליפטון ישם את ההבנות המדעיות הללו לביולוגיה האישית שלו וגילה כי מצבו הפיזי, איכות ואופי חיי היומיום שלו השתפרו באופן משמעותי.
ד"ר ליפטון לקח את הרצאות בית הספר לרפואה עטורות הפרסים שלו לציבור הרחב וכיום הוא מרצה עולמי מבוקש ומרכזי. הוא מרצה לאנשי מקצוע רפואיים קונבנציונליים ומשלימים, ולקהל הרחב על מדע חדשני וכיצד הוא עולה בקנה אחד עם רפואת גוף, נפש ועקרונות רוחניים.
ד"ר ליפטון מתעודד מדיווחים רבים של מאות אנשים, ששפרו את מצבם הפיסי, הנפשי והרוחני על ידי יישום העקרונות שהוא דן בהרצאותיו. הוא נחשב לאחד מהקולות המובילים שלהביולוגיה החדשה.