Nov 19 2009

הגורם העיקרי המשפיע על התוצאות שלנו!

שלום חברים,
 
והפעם אני שוב כותב לכם מגובה של 30,000 רגל… והפעם בדרכי לקנדה.
 
בהחלט יצא חודש מעניין החודש הזה… רק לפני שבוע חזרתי מארה”ב וכבר אני שוב על המטוס, שוב חוצה אוקיינוסים לצד השני של הכדור. מטרת הנסיעה הפעם היא שונה, הוזמנתי יחד עם שותפי לדרך אלון אולמן, להעביר לקהילה היהודית בטורנטו את הסדנה החדשה שלנו – “קוד המנצח“.
 
זוהי בהחלט הזדמנות מיוחדת, ושנינו נרגשים לקראת ההזדמנות הזו. אני בטוח שיהיה לי מה לכתוב לכם כאן על החוויה הזו. Smile
 
אגב, למי שרוצה להבין במה מדובר – לא צריך להרחיק עד לקנדה. ב-27 בינואר אנו נקיים את “קוד המנצח” שוב בתל אביב. מי שרוצה עוד פרטים על כך מוזמן לבקר באתר “קוד המנצח“.
 
הנושא של הפוסט היום נובע מארוע שהייתי עד לו לפני כשלוש שעות, ממש לפני שהמטוס המריא. אחד הנוסעים נקלע כאן לויכוח קשה עם צוות הדיילים במטוס. זה לא כל כך משנה מה היה נושא הויכוח ומי צודק, אבל מה שהיה מעניין לראות הוא מה היתה הגישה של אותו נוסע ואיזו תוצאה הוא השיג.
 
ולפני שאמשיך לתאר כאן את הארוע ומה אפשר ללמוד מכך, אני מזמין אתכם קודם כל לצפות בקטע קצר מתוך הרצאה שלי בשם “ממחשבות לתוצאות“, בקטע הזה אני מסביר את הקשר בין הגישה לתוצאות שלנו ומהי בעצם גישה.
 
 
עכשיו אספר לכם שהגישה של אותו נוסע היתה מאד לא חיובית, הוא התלונן, כעס, צעק, איים ובאופן כללי עשה כל דבר שביכולתו להראות עד כמה אינו מרוצה מהמצב. אני בטוח שאתם יכולים לתאר לעצמכם מה היתה התגובה של הצוות כלפי אותו נוסע…
 
ובכן, הצוות ממש לא היה קשוב כל כך לטענות שלו. הם היו עסוקים מדי. עסוקים בלנסות להרגיע אותו ולהפסיק את ההפרעה שנוצרה לשאר הנוסעים. הדבר הגיע לכך שהם נאלצו לאיים עליו בכך שיזמינו משטרה לפנותו מהמטוס. בנקודה הזו הוא כבר נרגע.
 
והנה העניין – אני לא יודע לומר האם אותו נוסע היה משנה את גישתו אם הבקשה שלו היתה נענית. אני די בטוח אם זאת, שאם הוא היה פונה בגישה אחרת, מסביר את המצוקה שהוא חווה בעקבות הסיטואציה שנוצרה, הוא היה מקבל גם יחס שונה. אני מניח שהיו מנסים יותר ללכת לקראתו. האמת היא שהם הציעו לו כמה פתרונות שהוא לא היה כל כך פתוח להקשיב להם.
 
אבל בעיני זה עוד לא הדבר החשוב באמת – מה שקרה אחרי כן הוא שאותו נוסע חזר למקומו, ואני די בטוח שהוא יושב שם עכשיו נסער וכועס. חווית הטיסה שלו בוודאי אינה הכי נוחה בעולם. והנה האבסורד – אנו יושבים באותו המטוס. מפרידים ביננו רק 4 כסאות. וכל אחד מאיתנו חווה חווית טיסה אחרת לגמרי. בעוד שאני סיימתי עכשיו לצפות בקומדיה מצחיקה, לאכול, לקרוא ספר מעניין. החוויה שלו היא כנראה קצת אחרת.
 
המציאות היא אותה המציאות. אבל החוויה שלנו את אותה מציאות היא שונה לגמרי.
 
בחיים קורים כל מיני ארועים. חלקם נעימים יותר וחלקם פחות. השאלה היא מה היא הגישה שלנו כלפי אותם ארועים. הגישה שלנו משפיעה באופן ישיר על התוצאות שאנו חווים, בכל רגע ורגע…
 
מזמין אתכם לבחון את הגישה שלכם.
 
כתמיד, אשמח להערות ותגובות כאן בבלוג.
 
שלכם,
ערן
 
נ.ב. – אגב, הסרטון שצפיתם בו צולם בהרצאה שהעברתי לפני כשנה בכנס “תאוצה עסקית 2008” שקיים ידידי אמיר הרדוף. ב-1-3 בדצמבר אמיר יקיים פעם נוספת את כנס “תאוצה עסקית 2009“. אלו הם 3 ימים מלאים, המותאמים במיוחד לבעלי עסקים. כתבתי כבר בעבר רבות על התרומה של התוכניות של אמיר לעסק שלי ולעסקים רבים אחרים. אם אתם בעלי עסק, אני לא יכול לחשוב על מקום נכון יותר עבורכם להיות בו מאשר בכנס הקרוב.
 
אבל כדאי לכם להזדרז – כי ב-20/11/09 מסתיימת ההנחה על ההרשמה המוקדמת לכנס.
 
לקראת הכנס אמיר ערך 3 הרצאות חשובות לכל בעל עסק, תוכלו לקבל אליהן גישה וכן פרטים נוספים על הכנס באתר “תאוצה עסקית 2009“.
 

13 תגובות

13 תגובות לפוסט “הגורם העיקרי המשפיע על התוצאות שלנו!”

  1. רחלבתאריך 19 Nov 2009 בשעה 10:48

    שלום ערן
    תמיד נחמד לי שאתה משתף בחוויותיך . סיפור הנוסע העצבני הוא דוגמא קלאסית לאלמנט חשוב הקיים בחיו של אדם – הבחירה. כל מי שמודע לכך מצליח לחוות את המציאות באופן פרופורציונאלי לאירועים המתרחשים. חבל לי על מי שלא…
    מאחלת הצלחה בקנדה.
    רחל

  2. לי רשףבתאריך 19 Nov 2009 בשעה 13:02

    היי ערן
    באמת דוגמא מצוינת לאדם שלא למד לעשות “רגע” ולשאול את עצמו מה הוא רוצה להשיג באמצעות ההתנהגות שלו
    חבל שאין מודעות רחבה יותר
    אבל לפחות אנחנו בדרך :)
    בהצלחה בקנדה!

  3. רמיבתאריך 19 Nov 2009 בשעה 15:44

    שלום ערן
    אני מאד נהנה מהפוסטים שלך, קצר ולענין
    היתי רוצה להאיר עם א שיש דברים שמאד מובנים והגיוניים כשמסתכלים מהצד או לאחר המעשה אך נראה לי לרוב אנו שבואים בידי הדפוסים שלנו וכשאתה מתנהל מהדפוס ולמרות שאתה מבין שזאת לא הדרך בכל זאת אתה תתנהג מהדפוס,וזה אומר שדרושה פה עבודה פנימית ותירגול עם כלים ומורה מתאים וכמובן רצון ואפשור זמן לשינוי

    דש לאמיר,יופי של הקלטות שבבלוג שלו,המון מידע למחשבה ותירגול

    בהצלחה ענקית בקנדה!

  4. תומר דואקבתאריך 19 Nov 2009 בשעה 17:35

    והנה דוגמא מצוינת לבעיה שהיא של רוב האנשים – בעיית הגישה
    הבעייה הזו היא חלקה הגדול מהאינטרס של האנשים ומה הם רוצים להשיג
    אנשים חושבים שעל ידי גישה X הם ישיגו את התוצאה Y ולכן הם מתנהגים כך
    בכל מקרה ערן , פוסט קצר ולעניין
    מוזמן ליצור עימי קשר גם בפייסבוק
    תומר

  5. יונתןבתאריך 19 Nov 2009 בשעה 18:45

    היי ערן! הבן שלי השתחרר מהצבא השבוע בשעה טובה ואני רואה איך הוא נותן לכולם לנהל לו את החיים כמובן
    ביגלל הגישה שלו. מזל שנחכתי בהרצאה שלך המצולמת יש לי כלים לעזור לו.
    תודה
    יונתן

  6. דר' אורי בן נשרבתאריך 19 Nov 2009 בשעה 19:15

    ערן שלום.
    יש הרבה דוגמאות לפתרון ממעלה שניה המראה שהתוצאות המושגות הן פונקציה של שינו כללי המערכת במקום פיתרון ממעלה ראשונה, המסתכם בעוד מואותו דבר.
    יש דוגמאות לרוב המראות כי ניהול והתנהלות סימביוטית המושתת על שת”פ בין הצדדים עדיף על הגישה הכוחנית של “מי נגד מי” במקום “מי עם מי”.
    אני מפנה אותך לספריי (שקיבלת במתנה) “ניהול בעזרת מטאפורות” ו”רגע של חשיבה ניהולית”, אשר מכילים עשרות סיפורים העוסקים בסוגיה שהעלית וסוגיות נוספות שאתה דן בהן.
    נתראה בכנס של אמיר בנהריה. אורי.

  7. מירבבתאריך 19 Nov 2009 בשעה 23:03

    שלום ערן, מתוך הקטע הקצר שצולם ניתן לשאוב המון כלים וחומר למחשבה על איך אנחנו באמת מתנהלים ועל הגישות שלנו, אני חייבת לספר בקצרה על שינוי שעשיתי בחיי בזכות שינוי הגישה וכמובן כל זאת בזכות כל הטיפים שאתה נותן . אני בן אדם שמח אוהב אנשים וסביבה חיה ודינאמית, לפני כשנה לאחר שהתחתנתי עברתי לקיבוץ שקט רחוק קר ומנוכר…. סבלתי שם מאד והרגתי כי זה לא המקום בו אני אמורה להיות גם לאחר הולדת ביתי לפני 10 חודשים התחושה שאני חייבת לעבור משם ומהר הייתה חזקה ממני. פחדתי, לא האמנתי שאצא משם ואז הגעתי לאתר שלך, אין לי מושג איך אבל זה בטח יד הגורל שמשכה אותי אלייך, הטיפים חיזקו אותי והגישה שלי השתנתה והחלטתי שהתוצאה שמולי היא אחת: לעבור כמה שיותר מהר דירה זה היה נראה כבלתי אפשרי אך…………לפני שבוע אני בעלי וביתי עברנו דירה לקיבוץ שכל כך רציתי, עם סביבה דינאמית קרוב למשפחתי. אנחנו פורחים כאן והתחושה היא של רוגע….בכך שהבנתי שאני יכולה להשיג כל דבר אם רק אשנה את הנגישה וזה המקום לומר לך, ערן- תודה!!!!!

  8. מיכלבתאריך 20 Nov 2009 בשעה 14:17

    היום היה לי מקרה דומה ופעלתי מתוך כעס ואכזבה.
    עכשיו אני יודעת שבעצם נתתי לאדם זכות שהוא לא זכאי לה.
    אלמד להבא.
    נהנת לקרוא את הפוסטים.
    שבת שלום

  9. תמר קורןבתאריך 21 Nov 2009 בשעה 17:04

    הייי!!!!!!!!!נסיעה מוצלחת ותוצאות חיוביות כתמיד!!!
    כמאמנת היום,לא מגיעה ממקום של שיפוטיות מבינה שמה שהגיע לאותה סיטואציה וודאי שקדמו כמה דברים,
    וכדיילת לשעבר יודעת שכשמגיעים איומים כנראה שקלו כל הקיצים…
    איחולים ואהבה לכולנו,וכמובן גישה חיובית וחשיבה חיובית הן אלו שמביאות אותנו לתוצאות,
    מקווה שניהלת עם אותו נוסע שיחונת מאמן קטנה להרגעת הרוחות,זה תמיד עוזר!!!
    תמר קורן

  10. לאה סידןבתאריך 21 Nov 2009 בשעה 22:33

    שלום עירן,
    הגישה זה עיניין סובייקטיבי לחוטיןת זה איך אנו ,
    קולטים את הדברים שבמציאות, ומה שאנחנו
    חושבים ומרגישים לגבי מה שקלטנו,
    ובהתאם לזה איך שנגיב עליהם.תודה עבור המידע
    בעל הערך שאתה מוסר לנו.

    לאה סידן

  11. אילנהבתאריך 22 Nov 2009 בשעה 01:20

    היי ערן, מאחר ויוצא לך לטוס דיי הרבה בזמן האחרון- אתן לך המלצה , נכון שמאוד מפתה ארוחות יין וכד’
    אך חשוב מאוד בטיסות לשתות מים כמה שיותר, ובכול הזדמנות שאפשר, ללכת במעברים ,הלוך וחזור, ולמתוח את הרגליים.
    הסיפור שסיפרת על האגרסוויות של אותו הנוסע, החזירה אותי לכמה מיקרים שנוסעים ממש עיבדו את קור רוחם בשל עיקובים בטיסות, ובמקרה כזה הצוות והנוסעים האחרים , הם הסובלים מהתגובה ,אך אין ביכולתם לשנות את העובדה.

    באוגוסט האחרון חוויתי התנסות ששמה את הסבלנות שלי במבחן. בכניסה לביטוח לאומי, ביום של חום אימים,
    עמדתי בתור לעבור בדיקה ביטחונית לפני שנתנו להיכנס לאולם.
    35 דקות , היה שם צוות של כ-5 שוטרים והכל היה אמור לזרום , אך אחד השוטרים היה מוזר -בלשון המעטה,
    אחד אחד, זקנים, זקנות, נשים עם ילדים, הוא אף הפסיק את פעולתם של שאר השוטרים , והכריז : רק אצלי עוברים,
    בציווי, ובאגרסיביות הוא פקד : “תוריד את הנעלים” , “תוריד את החגורה”, “תרוקני את התיק”, “תשתיקי את הילד”, זה היה נראה כאילו שאנחנו כולנו באיזה מיסדר של עבריינים. לאחר כ- 20 דקות היגיע שוטר אחר , והחליף אותו , היה נראה שאחד מהשוטרים הזעיק אותו לעזרה, כי האגרסיוויות של אותו אחד לא היתה רק כלפינו , אלא גם כלפי השוטרים האחרים.
    האוירה, האנרגיות , החום, זוועה. שאלה אחת הידהדה במוחי , למה ? ,למה אנחנו חיים במציאות כזו ? מה אני עושה פה ?
    איך משנים את זה ? , צריכה להיות דרך.

    אני מקווה ערן , שיהיו לך חוויות נעימות , כך בחשבון שיורו לך לחלוץ את הנעליים ,ואני מקווה שיעשו זאת בצורה נעימה
    ומכובדת… להשתמע אילנה

  12. רונןבתאריך 22 Nov 2009 בשעה 11:40

    תודה לך עשיתה לי את היום
    היום אשנה גישה
    בהצלחה במסעץ

  13. סנדרהבתאריך 22 Nov 2009 בשעה 17:16

    היי ערן,
    עוקבת ואוהבת לשמוע ולקרוא את דבריך.
    אולי נקרא לגישה- בחירה?
    אותו נוסע בחר בנקודת הזמן הזו להתנהג בצורה זו, הוא חשב אולי שזה יקדם אינטרס כלשהו, הוא רצה להביע עמדה, לבסס דעה וכו’, הבחירות שלנו מושפעות מהאמונות כפי שאתה מדבר עליהן בשיחות האימון שלך.
    אני מאמינה שניתן לבחור אחרת כאשר יודעים שיש אחרת, כאשר נפתחים לאפשרויות נוספות, כאשר בעצם המחיר שאני משלמת על הבחירות שלי עולה על הרווח מהן…..

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות