אתמול קיימתי יום הקלטות לפודקאסט "עושים שינוי".
אחד הפרקים שהקלטתי היה עם 3 בוגרי הריטריט "50 גוונים של חופש" (תוכלו להאזין לו כבר בשבוע הבא).
ישבנו באולפן, המצלמות מכוונות עלינו, ותוך כדי השיחה איתם, עברה בי המחשבה שכמו שלמצלמות שמצלמות אותנו, יש אפשרות לשנות את זווית הצילום, לקרב ולהרחיק, כך זה גם בחיים שלנו.
וזה גם מה שעלה מתוך השיחה איתם: איך שינוי זווית ההסתכלות על היבטים שונים בחיים שלהם, יצר שינויים משמעותיים בחייהם.
תחשבו על איזו מציאות מסויימת שמתקיימת בחיים שלכם.
זה יכול להיות משבר, אתגר, או אפילו טראומה מלפני שנים רבות.
וכעת דמיינו שיש לכם מצלמה שמכוונת לאירוע הזה ודרך עדשת המצלמה אתם מתבוננים על האירוע והמציאות הזו.
יש את המבט הישיר והרגיל שלנו.
זו זווית ההסתכלות המוכרת. לרוב אנחנו רואים שם את הכאב, את הכעס, את העצב, את המורכבות.
לרוב אנו נתבונן על המציאות הזו, רק מהזווית הזו. המוכרת.
וכעת, תרגלו איתי בדמיון את המהלכים הבאים:
כמו במצלמה, כשאתם מתבוננים על הארוע הזה, תעשו זום-אאוט. תרחיקו את המבט על האירוע.
אני אוהב לדמות את זה למצב שבו אני יוצא מתוך המציאות הספציפית ועולה לגובה רב שמאפשר לי משם להתבונן על זווית רחבה בהרבה ממה שאני רגיל לראות.
כשאנו מתבוננים על ארועים / אתגרים / משברים מזווית רחבה יותר, לרוב נצליח לראות עוד היבטים בתמונה הרחבה יותר.
פתאום אפשר לראות לא רק את הבוס שפיטר אותנו או את העסק שקרס.
אפשר לראות תהליך שלם ורחב יותר.
אפשר לזהות את השחיקה והתסכול שהחזקנו שנים.
את הפחד מלעשות שינוי בעיסוק שלנו.
את הדמות החיצונית והפרסונה שתיחזקנו, שכבר מזמן לא תואמת אותנו יותר.
והמשבר הזה למרות הכאב שבו הוא בעצם קריאת השכמה.
הוא הזדמנות לעצור את הריצה העיוורת הזו על גלגל האוגרים ולהיזכר מה בכלל רצינו.
הזום אאוט מאפשר לנו לראות את הנסיבות, את התקופה ואת התמונה המלאה יותר.
וזה מאפשר מקום חדש להבנה, לקבלה של המצב, ולהשלמה עם מה שקרה.
עכשיו בואו נשחק שוב עם העדשה.
הפעם נעשה זום אין.
הכי קרוב שאפשר.
פנימה לתוך עצמנו.
כי לרוב כשיש משבר כלשהו או ריב, הנטייה שלנו תהיה להסתכל החוצה. על האחר. על מה שהוא "עשה לנו".
הזום אין דורש מאיתנו להעמיק את המבט פנימה.
להכנס עוד ועוד פנימה אל עצמנו. לאזורים שפחות מוכרים לנו, ולא פעם גם לא מודעים.
אני מלווה כעת זוג שעוברים משבר בקשר ביניהם.
אפשר להתבונן על כל חיכוך או מריבה ביניהם ולראות את המילים הפוגעות שהיא או הוא אמרו, ומה הם עשו.
אבל אפשר, עם כל אחד מהם, לעשות זום אין לתוך עצמם.
ולהתבונן ולשאול: מה קורה לי בפנים?
איזה פחד עתיק התעורר בנו ברגע הזה?
איזה פצע מוכר שוב מדמם בתוכנו?
אולי זה הפחד שלא יראו אותנו.
אולי הפחד שנישאר לבד או חרדת הנטישה שלנו.
אולי אנחנו פוגשים שם את החלק המרצה שלנו, זה שרק רוצה שיהיה שקט ולכן ממהר לוותר.
פעולת הזום אין עוזרת לנו לפגוש את ההיבטים המוסתרים, שבתוכנו. את הצללים שלנו.
זה מפחיד לשהות שם. בתוך הריק הזה ובתוך הכאב החשוף.
אבל שם מתחילה החלמה אמיתית. כשאנחנו מסכימים לא לדעת ופשוט לפגוש ולהרגיש את מה שנוכח בנו בפנים.
הפעולה השלישית שאני מזמין אתכם לעשות, היא שינוי זווית הצילום.
לקחת את המצלמה ולזוז איתה לצד השני של החדר.
עדיין להתבונן על אותו האירוע, אבל מזווית אחרת.
זה מאפשר לנו לראות צדדים אחרים של אותו האירוע.
לא רק את מה שנלקח מאיתנו אלא גם את מה שניתן לנו.
לא רק את ההפסדים, אלא גם את הרווחים.
אני זוכר את זה היטב מהמסע האישי שלי עם הסרטן.
מהזווית הרגילה והישירה יכולתי לראות רק איום קיומי, פחד מוות, כאב ותסכול.
אבל כשהסכמתי לשנות את הזווית, גיליתי שם מתנה.
גיליתי שהמפגש עם הסרטן, הכריח אותי להוריד מעלי את השריון הכבד שנשאתי.
הוא הכריח אותי להשיל מעליי את הזהות הישנה שלי.
את "ערן המצליחן" שחי כדי לרצות את כל העולם ולהיות בסדר עם כולם. והתאים את עצמו למה שאחרים חשבו שהוא צריך להיות.
מזווית אחרת הסרטן היה שער שדרכו נכנסתי לחיים של כנות, של אמת ושל חופש לבחור מי אני רוצה להיות באמת.
שינוי זווית לא אומר שאנחנו מתעלמים מהכאב או מדחיקים אותו.
הוא פשוט מאפשר לנו להחזיק את שני הקצוות.
גם את הקושי וגם את הצמיחה שנובעת ממנו.
החופש שלנו לא נמצא בבריחה ממשברים.
הוא גם לא נמצא בניסיון לתקן את מה שנפגע.
החופש שלנו מתחיל ביכולת שלנו לשחק עם המצלמה של החיים שלנו.
להרחיק כדי להבין.
לקרב כדי להרגיש.
ולשנות זווית כדי לצמוח.
בפעם הבאה שאתם מרגישים כלואים בתוך סיטואציה.
תעצרו רגע.
תנשמו.
ותשאלו את עצמכם דרך איזו עדשה אנחנו מסתכלים עכשיו?
ואיך שינוי זווית ההסתכלות יכולה לעזור לי להשיל מעלי את מה שלא תואם אותי יותר, לפגוש את עצמי בעמוקים, ולקבל תובנות חדשות עבור חיי ולמען ההתפתחות שלי.
~~~~~~~~~~~~~~
בקרוב, אנחנו יוצאים למסע נוסף של הריטריט "50 גוונים של חופש"
קבוצה אינטימית, 25 משתתפים, שמגיעים לחקור את החופש בחייהם.
